הגשם תמיד מזכיר לי שאפשר לרכך אדמה קשה.
שגם לב שמחזיק המון, יכול להתרכך טיפ־טיפה.
אנחנו רגילים להחזיק חזק:
רגשות, מילים שלא אמרנו, מחשבות שלא נתנו להם ביטוי…
וביום חורפי כזה, כשבחוץ הכול נרטב ומתרכך, מתפורר,
גם אצלנו בלב, אפשר לשחרר משהו. אפילו קטן.
אם יש בכם משהו שרוצה לצאת החוצה,
תנו לו.
זה לא “להיות חלש”. זה פשוט להיות אמיתי.
מה הלב שלך צריך עכשיו?
לסלוח למישהו? להתנצל? להתרכך מעט ו"לרדת מהעץ"?
לספר משהו שלא סיפרת? להגיד את המילים שלא אמרת?
לשמוע ממישהו שכבר הרבה זמן לא דיברתם?
אולי לעשות משהו שנדחה כבר הרבה מאוד זמן?
או פשוט לשחרר משהו… רגש או חפץ פיזי, שהיה צריך לזוז כבר מזמן…
