ילדים

ילדים מגיעים לעולם כמו הארד- דיסק ריק; אנחנו אלה שיוצקים לתוכו את התוכן.
כולנו רוצים להעניק להם את הכי טוב שאפשר ואנחנו מקדישים את חיינו לטובת המטרה הזו…
רק שכשהם גדלים, אנחנו כבר פחות ופחות יודעים "להיכנס למערכת הזו"… משהו דועך ומתפספס, נשחק עם הזמן. הפסקנו ליצוק תוכן.

הילדים גדלים. אפילו ממש מהר! רוב הזמן אנחנו מחכים שיגדלו כבר ויהיו עצמאיים, אבל כשזה קורה זה תופס אותנו 'לא מוכנים'… פתאום קצת הלם.
"מתי הספיקו לגדול ככה?"
בין אם הם עוד רכים בשנים או מתבגרים/ בוגרים, אנחנו צריכים לזכור שיש להם עולם שלם בתוכם. עולם שאנחנו לא מספיק מכירים; ויש לנו הרבה מה ללמוד.

אז מה ילדים צריכים באמת?
ילדים צריכים מסגרת, עקרונות ואפילו חוקים בבית. זה מעניק להם ביטחון ויציבות בחיים. ילדים צמאים לסדר.
אל תשחררו מהם את כל המגבלות בבת אחת. ילדים כאלה מרגישים שלהורים שלהם לא אכפת מהם, גם אם הם גורמים לעצמם נזק בריאותי.
והם ימתחו את הגבולות ויעשו שטויות, עד שיצליחו לגרום לכם להגיב.

ילדים צריכים שההורים שלהם יהיו בבקרה מסוימת, ישאלו אותם שאלות ויתעניינו בהם, בחיים שלהם, בהישגים שלהם, בלימודים, בחיי החברה.
ילדים צריכים אמת, כנות ושייכות. הם חלק מהמשפחה. הם צריכים להיות מעורבים או מיודעים לעניינים גדולים בבית, כמובן בהתאמה לגילם.
בלי להיכנס לפרטים הקטנים, אלא רק את הפרטים הגדולים, כדי להראות שקיפות ושיתוף.
כי אי אפשר להסתיר מהם שום דבר. הם מרגישים הכל.
ילדים מכירים את קצב הדופק של אמא שלהם ואת הקול של אבא שלהם.
הם מזהים כל מתח קטן באוויר שגורם לדופק שלנו להאיץ וכל טונציה בקול שלנו. הבעות פנים ותזוזות עפעף.
הם מרגישים אתכם מוטרדים, עצבניים, מתוחים.
כשמנסים להסתיר (וחושבים כאילו שזה עובד לנו), דעו שזה יוצר מתחים ותסכול אצל הילדים.
כי הם חשים שיש משהו באוויר, שהם לא שותפים לו ואפילו מסתירים מהם משהו גדול ואז נוצר מתח נפשי, כי הם לא יודעים למה לצפות.
ובשלב מסוים זה מתפרץ החוצה ומשפיע על ההתנהגות שלהם, כעסים וזעם, חוסר סבלנות.
וככה אנחנו גם מלמדים אותם להסתיר מאיתנו דברים. במו ידינו אנחנו פותחים פער ביחסים איתם.
הם ירגישו שאתם לא סומכים עליהם, גם אם הם לא בהכרח ידעו איך לבטא את מה שהם מרגישים עמוק בפנים.

לילדים יש חרדות קיומיות מובנות וכבר מגיל צעיר הם מבינים שיש בעולם הזה אסונות ומקרים מצערים. הם נחשפים לדברים, בסופו של דבר.
כבר מגיל צעיר ילד מסתכל על הסביבה שלו. ילדים מבינים כמה הקיום שלהם תלוי בכם והם שואלים את עצמם שאלות עמוקות שאין להם תשובות,
כי הם חוששים לשאול בקול.
ילדים צריכים לדעת שיהיה מי שייתן להם תמיכה, גם אם יהיו ימים פחות טובים.
זה נושא קשה, אבל נותן להם תחושת רוגע ויציבות בחיים. שהם לא לבד ולא יצטרכו להישאר לבד.
שימו לב מה קורה כשאתם לא מרגישים טוב או אם יש לכם איזה עניין רפואי. האדמה שלהם רועדת. הם מודאגים, גם אם הם לא אומרים.

לילדים יש פחדים באופן כללי. ילדים צריכים שיראו אותם. ילדים זקוקים לכתף תומכת, עיניים מבינות, חיבוק חם ויד מושטת לעזרה בכל דבר.
הם צריכים שתספקו הסבר/ סיבה לכל דרישה שלכם או לכל שלילה.
אם אתם לא מרשים משהו/ לא מסכימים/ דורשים שיעשו משהו, תנו להם את הסיבה ואל תניחו שהם יבינו לבד. הם לא מבינים.

ילדים צריכים לדעת שהם תמיד יוכלו לפנות אליכם בכל עניין. לפעמים צריך להגיד להם את זה ולפעמים צריך להוכיח.
אתם נמדדים בתגובות שלכם, כשהם בוחרים לנסות לשתף. תהיו שם עבורם. אל תמהרו להגיב. עצרו שנייה, תשהו לרגע במקום הזה.
העריכו את השיתוף. ייעצו להם מתוך המקום הרך שלכם.
תשאלו אותם אם היו רוצים שתתערבו ותטפלו בעניין; קבלו את הסמכתם או כבדו את אי רצונם להתערבות.
שתפו אותם בפתרונות האפשריים.

ספרו להם על עצמכם, כשהייתם ילדים, ממה פחדתם ואיך התמודדתם. תנו לגיטימציה לפחדים. כל אדם אנושי מפחד ממשהו.
תשאלו אותם על הפחדים שלהם וממה לדעתם הם נובעים?! אפשר לחפש יחד פתרונות יצירתיים להתגבר עליהם או להתחיל תהליך הדרגתי,
או לשאול אותם אם היו רוצים אולי בייעוץ מקצועי (אם נשמע לכם שזה כבד מידי).
זה בסדר לשאול את הילד שלכם: "מה לדעתך אני יכול/ה לעשות בשביל לעזור לך?".

ילדים צריכים קלילות והומור גם בבית. לפעמים אפשר להיות חברים שלהם, להתעניין בתחומים שלהם, אולי אפילו לנסות ללמוד מהם קצת.
להצחיק אותם, להפתיע אותם, לצאת רגע מעצמכם ולעשות משהו משוגע שלא מתאים לאדם המרובע שהפכתם להיות, עם התפקיד של ההורה, המפרנס והמחנך…
צרו בבית משחק משפחתי מהנה, צאו לבלות איתם בצורה ששוברת את השגרה, משהו שאתם לא רגילים לעשות או אולי בזמנים שאתם לא רגילים לבלות.
צרו להם זכרונות וחוויות של כייף, שהם יקחו איתם כל החיים. הם יזכרו את אלה שיהיו שונים מהיומיום השגרתי הרגיל…

תגיבו קצת אחרת על סיטואציות שהיו יכולות להכעיס אתכם ביום אחר. תפתיעו, לטובה.
אל תתנו לילדים שלכם להרגיש כאילו שהם מטלה או סיבה לריבים בין הורים (ובמיוחד הגרושים).
אם יש לכם דברים ביניכם, עשו אותם מחוץ לטווח השמיעה שלהם ואל תערבו את הילדים בלכלוך ובדעות השליליות שלכם אחד כלפי השנייה.
הילדים שלכם אוהבים את שני ההורים במידה שווה וזה לא נעים להם לראות אתכם בצד המכוער. הם לומדים מכם הכל.
כן אפשר להגיד בגדול שיש עניינים/ ויכוחים/ אי הבנה/ חוסר הסכמה בין ההורים ותמיד תמיד להזכיר לילדים שלכם שזה לא בגללם ולא קשור אליהם.
שההורים ילמדו לפתור את הדברים ביניהם.

תשקיעו בהם. הם הייעוד שלכם בחיים האלה. הבאתם ילדים באהבה לעולם. המשיכו לגדל אותם באהבה. ליהנות מהם. לשמוח איתם.
דברו איתם בפתיחות. בכנות. בהתאמה. ספרו להם על החיים שלכם לפני שהפכתם להיות הורים. דברו רגשות.
הזכירו להם איך ראיתם אותם כשהם היו ילדים קטנים. מה הם היו נוהגים לעשות ומה היה מצחיק במיוחד.

גם להם יהיו ילדים, יום אחד. והם לומדים מכם המון.
הדור שלנו גדל עם הורים ללא מודעות.
אבל אנחנו נתקן את הדור הבא.
תקשורת, כנות, פתיחות ואמת – יוצרים מרחב בטוח ויציב.
זה המפתח לחיים.