זה תפקידם של אירועים קשים בחיים שלנו.
הם באים מתוך תפקיד, מתוך מטרה.
הם מגיעים כחלק מהדרך הכתובה. והיא כתובה מראש.
לכן אין שום דבר שהיינו יכולים לשנות, לראות מוקדם יותר, להשפיע, לטפל אחרת,
לעשות אולי יותר.
אומרים "מה שצריך לקרות- יקרה" וגם כל מה שמסביב, קורה כפי שהוא אמור לקרות,
כל הרגעים של לפני ואחרי האירוע.
אולי לא בהכרח נדע להבין מה היה התפקיד של אותו אירוע בחיינו.
אולי לא תמיד נבין לעומק, מה צמח מתוכנו.
אבל בכל דבר רע שקורה לנו, משהו נולד מתוכנו.
ולפעמים מתרחשים גם דברים חיצוניים, שברור שאם האירוע ההוא לא היה קורה,
אז לא היה מתגלגל אירוע אחר.
החיים שזורים בחוט דק שמקשר כל רגע ורגע, כל תהליך, כל אירוע.
גם בלי שאנחנו שמים לב שהכל בסופו של דבר מתחבר.
אם לוקחים רגע של שקט ונשימה טובה לריאות, שואלים בלב את השאלה
"מהו הדבר החדש שנולד מהאירוע הזה בחיים שלי?"
ואז רגע מקשיבים ללב, אז התשובה עולה.
ואחריה עולים עוד המון דברים.
לכל אירוע, חוויה, ולכל אדם שמופיע בחיינו, יש תפקיד במסע שלנו פה.
הם יכולים להיות אירועים קטנים או אנשים שנכנסו לחיינו לממש מעט זמן ונראה שאין להם משמעות,
אבל בפועל כן היה להם תפקיד;
גם אם הם היו צריכים לקדם טיפה את העלילה,
ואולי הם היו צריכים להעניק לנו רק תובנה אחת, משפט אחד בלב,
או אסימון קטן שהיה צריך ליפול בדיוק עכשיו.
אפילו אם זה היה דייט לא מוצלח, לפחות למדנו לדייק את עצמנו – מה אנחנו לא רוצים.
אפילו אם זה שכן מבוגר שחייך ואמר לכם 'בוקר טוב' עם כוונה טהורה וזה עשה הרגשה נעימה.
למדנו איך לגרום תחושה נעימה כזו במילים כל כך פשוטות ושגרתיות. אפילו לא מתאמצות.
השכן המבוגר הזה, מברך על כל בוקר שהוא עוד קם ומתפקד. זה באמת בוקר טוב עבורו.
ואולי היינו צריכים תזכורת קטנה, להעריך את היום.
היקום שולח לנו דחיפה קטנה, שנרים את הראש ונראה את היופי שיש לעולם להציע.
שימו לב למסרים שהיקום שולח לכם…
הם שם כל הזמן, בכל רגע, בכל שנייה.
רק לפתוח קצת את הלב ולשים אותו בפרטים הקטנים.
