אני גוללת בפייסבוק ואני נתקלת בהמון פוסטים של היכרויות וגם כאלה שבורי לב מיחסים שלא צלחו.
אני נפגשת עם אנשים באירועים חברתיים ומישהי אומרת לי "אנשים נדפקו! מאז המלחמה גברים איבדו את זה"…
עוד המשכנו לדבר על החוויות שלה מהאפליקציות, הדייטים והקשרים. וזה ממש לא קשור למלחמה.
אנשים איבדו את הברית שלהם עם עצמם.
יש חוסר איזון מוחלט בין החיים שלהם לבין מה שהחברה מכתיבה.
החיפוש אחרי אהבה וזוגיות, כניראה מדבק בקצב מסחרר. נראה כאילו כמעט כולם צמאים לקשר.
האם עצרתם לשאול את עצמכם- איפה תכניסו את זה?
אם אתם מחזיקים את כל העולם על הכתפיים שלכם, איך אתם רוצים להחזיק גם קשר חדש, שצריך המון פניות רגשית?
הכי קל להגיד "אני אמצא את הזמן. אני מסתדר.ת", אבל קשר אמיתי לא יבוא כדי להישען על שאריות דקיקות של זמן ואנרגיה, שנותרה לכם בסוף היום.
זה לא ש"הגברים היום איבדו את זה" וזה לא כי "נשים פוסלות על כל דבר"; זה רק ה side effect לקשר שלא מתפתח למקום אמיתי.
ההתייחסות לקשר, לאהבה ולזוגיות צריכה להיות ראויה.
אהבה נכונה ואמיתית לא נוחתת מהשמיים.
לא שמישהו למעלה רואה את הסבל והבדידות ומחליט לשלוח לכם כפיצוי את האחד.ת המדויק.ת לכם.
דברים טובים, נכונים ומדויקים- באים עם עבודה עמוקה.
והיא לדייק את עצמכם. "לחזור הביתה", אל הברית שלכם עם עצמכם;
ובבקשה תמחקו את המשפט: "אני מחפש מישהי שתהיה אדם טוב". כי זה שקר גס.
אתם מבלבלים את עצמכם ואת היקום. ואם הוא היה צריך להבין מה לשלוח לכם, אז הוא איבד אתכם בשלב הזה שהפסקתם להיות נאמנים לעצמכם.
כשהחלטת לזרום לקשר או לדייט עם מישהו שאת יודעת שהוא לא בשבילך.
כשבחרת לצאת עם מישהי שהיא שונה לגמרי ממי שמתאימה לך.
אולי זה נשמע מעייף. אולי זה נשמע כמו בולשיט, אבל אני אגיד את זה בכל זאת-
אתם צריכים לחזור לעצמכם. להיזכר מי אתם.
לא מי שאתם מנסים להיות עבור מישהי.
לא מי שאתן מנסות להיות כדי למצוא חן.
אלא מי שאתם; בשלד שלכם. בצורת המקור.
מי שהייתם לפני כל הפעמים שהשתדלתם להיות אדם אחר.
מה אתם באמת מבקשים לעצמכם?
כמה אתם מדייקים את עצמכם?
מה אתם מוכנים לעשות כדי לקבל שלם?
הייתה לי שיחה עם מישהו שסיפר לי שהוא יוצא לאינספור דייטים ולפעמים זה אולי ממשיך לקשר אחרי הדייט, אבל לא ממריא ומסתיים מהר.
"נשים הזויות נופלות עליי" הוא אמר וסיפר על כמה וכמה דייטים שהיו לו.
אני רואה אדם שלא באמת יודע מה הוא רוצה.
אדם עמוס מאוד בשגרה שלו, מחזיק את הכל על עצמו, דואג לכולם, נותן הכל, נוכח בשבילם ובתוך כל זה- הוא לא זוכר את עצמו.
ולתוך המקום הזה הוא מנסה ליצוק מערכת יחסים חדשה.
הוא מאמין שיום אחד הוא יצא לדייט והוא פשוט ירגיש "שזה זה".
הסברתי לו שהוא קרוב לוודאי פספס את "זה" כמה פעמים, כי הוא אמר שהוא מחפש "בחורה טובה", "אישה עם שמחת חיים".
זה בדיוק מה שהיקום שלח לו. כי בדייטים האלה שהוא סיפר עליהם, היו שם גם בחורות טובות וגם נשים עם שמחת חיים. וזה לא הצליח, כי זה לא מה שהוא באמת רצה. לא "רק".
"העבודה העמוקה" שהזכרתי קודם-
היא האומץ הרגשי לקלף שכבות מעצמך. היא לצלול לעומק הנפש, להקשיב לנשמה.
עצרו רגע את הגלילה באפליקציות (שלא תורמות במיוחד) וקחו לעצמכם את הזמן השקט, להיכנס לתודעה שלכם. להעמיק פנימה. תנו לתובנות לצוף מעלה.
ותשאלו את עצמכם-
– האם אני באמת מחפש.ת זוגיות עכשיו?
– מה אני מחפשת בדיוק בבן.ת זוג?
– האם אני יכול.ה לתת לזה מקום מכובד ונקי (ולא רק שאריות שלי)?
– מי אני, כשאני לא בזוגיות?
אהבה מגיעה למקום נקי, מלא ומסופק.
אהבה לא מגיעה למקום עמוס וגדוש או מתפשר או מתנסה בכוח או מקום שהוא לא אמיתי וטהור.
אהבה לא יכולה להגיע לחוסר פניות רגשית או כשיש ברקע קשרים קודמים שלא הסתיימו באופן סופי.
אהבה היא כתר יוקרתי ומכובד מאוד, שצריך מקום ראוי להיות בו.
לפני שאתם מזמנים לעצמכם אהבה, נקו את השטח ואת הנשמה וצרו לה מקום של כבוד ושל טוהר.
