אם יצא לכם להרגיש שהגוף "ננעל" בזמן לחץ, שהזכרון שלכם נחלש, או שהעייפות הרגשית פשוט לא נגמרת-
זה המוח שלכם, מגיב לעומס.
זה סטרס.
יצא לכם להגיד מלא פעמים "אין לי כוח", למרות שפיזית אתם לא עייפים?
מרגישים בחוסר אנרגיה לעשות דברים שגרתיים, שאולי קודם הייתם עושים קבוע ובקלות?
מרגישים שהזכרונות שלכם מתאדים מהראש? או שהזכרון כבר לא חד?
קמתם לעשות משהו ובדרך נעלם מהזכרון כאילו לא היה? כבר לא מצליחים לזכור על מה חלמתם הרגע?
זה סטרס.
סטרס אולי נשמע כמו מילה גדולה, כמו מחלה, אבל דעו לכם- כמעט כל אדם (ובמיוחד ישראלי), חווה סטרס.
זהו עומס רגשי. זה לחץ מסוים שמופעל בפנים, אפילו מפעילויות שגרתיות לחלוטין:
צפייה בחדשות, עבודה, כושר וספורט, תזונה, חינוך הילדים, לימודים ומבחנים, ויכוחים/ סכסוכים עם אנשים, עניינים חברתיים, חוויות שאנחנו בוחרים לחיים ועוד המון…
הכירו את ההיפוקמפוס.
ההיפוקמפוס הוא מבנה מערכת הרגש. זהו אזור במוח האחראי על
הזיכרון
למידה
ויסות רגשי
תחושת התמצאות וביטחון
והוא אחד האזורים הכי רגישים למתח נפשי.
מה קורה כאשר אנחנו חיים במצב מתמשך של עומס רגשי/ לחץ רגשי (ובהגדרה המדויקת- סטרס כרוני)?
הגוף מפריש שוב ושוב קורטיזול, הורמון לחץ שאמור להציל את הגוף במצבי חירום.
אבל כשהוא נוכח לאורך זמן, הוא מתחיל להזיק (כמו כל דבר שצורכים ממנו הרבה).
מחקרים מראים שסטרס כרוני גורם להתכווצות של ההיפוקמפוס וכן לפגיעות ממשיות במבנה שלו.
כלומר: היכולת שלנו-
לזכור
להתרכז
לחשוב בבהירות
ולווסת רגשות –
נפגעת!
זו הסיבה שבתקופות קשות, אנשים מרגישים שהם יותר שוכחים דברים, יותר מבולבלים ומאוד "לא עצמם"…
סטרס מתמשך עשוי לקצר את החיים!
זו פיזיולוגיה. לא סתם משפט מתוך אגדה אורבנית.
כאשר נמשכות הפגיעות בהיפוקמפוס לאורך זמן:
– המערכת החיסונית שלנו נחלשת
– הגוף בכוננות/ בדריכות תמידית
– השינה נפגעת
– תהליכי דלקת בגוף עולים
– נשחקים משאבים חיוניים של הגוף.
ומה המשמעות, בשורה התחתונה?
הגוף מזדקן מהר יותר. פגיע הרבה יותר.
אז מה עושים?
אי אפשר להעלים את הסטרס כי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים של כל אחד ואחת מאיתנו.
אבל כן אפשר להוריד את העומס הרגשי ולתת למוח תנאים להחלים:
1) שינה טובה
2) גבולות רגשיים
3) ביטוי רגשות
4) שיחות נפש עמוקות
5) תמיכה חברתית
6) שינוי קל בחיים לצורך איזון
7) רגשים של נחת
אבל היי! חדשות טובות-
ההיפוקמפוס הוא אזור גמיש והוא יודע להתחדש כשהגוף שלנו מקבל מקום לנוח ולנשום.
אם אתם מרגישים עומס רגשי, לחץ, כבדות,
אם אתם לא זוכרים מתי צחקתם בפעם האחרונה,
אם אתם מתקשים להרגיש שאתם נהנים בחברה או בבילוי,
אם אתם מרגישים דהויים-
המוח שלכם קורא לכם, לקחת רגיעה, נשימה, תמיכה.
לעצור רגע ואפשר גם לבקש יד שתלווה אתכם.
